<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ק"ח</h1>
<h2>דף יד:</h2>
מפי רבינו יעקב. כל היכא דאמרי' מצוה לקיים דברי המת כשבאו ליד השליש. וכן מוכיח בכתובות [ס"ט ע"ב] בפר' מציאת האשה על משנה המשליש מעות לבתו אמרי' בגמר' אמר להם הא מני ר' מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת ועוד מוכיח הא דאמרי' לעיל [י"ג ע"א] והא לא משך. ולא תירץ משום דקיימא לן מצוה לקיים דברי המת. והא דאמרי' בהשולח [לקמן מ' ע"א] פלונית שפחתי עשתה לי קורת רוח יעשה לה קורת רוח כופין משום מצוה לקיים דברי המת כבאה ליד שליש דמי כדאמרי' גבי גר שמת בין קטנים בין גדולים קנו עצמן בני חורין דזכו בעצמן וגם זאת זוכה בעצמה והויא כשליש. ופיר' רבינו שלמה אינו נראה דקאמר האי דקא פריך והא לא משך אליבא דמאן דלית ליה מצוה לקיים קפריך. דאפי' אליבא [דמאן] דאית ליה קפריך. וכיון דלא באו ליד שליש לא שני ליה ממצוה לקיים וכו' דההיא ציבורין ציבורין ומונחין בקרן זוית. ועוד ש... בכתובות הלכה כר' מאיר פרק מציאת האשה רבא אמר רב נחמן הלכה כר' מאיר. ורבא בתראה הוא. ועוד לקמן בסוף פירקין פריך והא קיימא לן מצוה לקיים דברי המת. אלמא פשיט ליה לתלמודא דמצוה לקיים. ועוד (דאמרי') למאי דאסיקנא ר' מאיר כר' אליעזר דאמר לא אמרי' דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו לפי פי' הקונטרס שאמר אפי' היכא דלא באו ליד השליש אמרי' מצוה לקיים כו'. אם כן עדיף כח מתנת בריא ממתנת שכיב מרע ששכיב מרע אם מת אין נותנין לר' אליעזר דאמר בבני רוכל תיקברן אימן דלאו ככתובין וכמסורין דמו. אבל בבריא אם מת נותנים לר' מאיר דקאי (לר') [כר'] אליעזר בשכיב מרע ומשום דמצוה לקיים וכו'. אלא ודאי כדפרישי' כשבאו ליד שליש אמרי' מצוה לקיים. כי ההיא (דהשליש) [דהמשליש] מעות וכי ההיא דתנו סלע דבאו ליד אפוטרופוס וכי הך דהכא הולך מנה לפל' ומת משלח דאמרי' יתנו ליורשי מי שנשתלחו לו. ועתה יש חילוק דבבריא אם באו ליד שליש הרי הם למי שנשתלחו לו ואם לא לא. אבל בשכיב מרע למאן דאית [ליה] דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו כי לא באו נמי הרי הם כמי שניתנו [לו]. וקיימא לן דמצוה לקיים דברי המת. ולא דמי הך מצוה למצוה על היתומין לפרוע חובת אביהן דאמרי' אי בעי עבדי ואי בעי לא עבדי. ובמי שהיה נשאוי בראשו מוכיח כן גבי מעשה דקטינא. אלא לפריעת בעל חוב מצוה דכייפינן ליה כדמוכח בכתובות פר' הכותב הכי נמי מצוה לקיים בעל כרחו דשליש כדמוכחי כולהו שמעתתא.
